לא חשבתי שאתרגש כל כך כשאמא חזרה עם התינוקת הקטנה בזרועותיה . רצתי לברך את אמא ב'מזל טוב' ענק כזה של הגדולים אבל מה שיצא לי היה צליל קול מוזר חנוק ומרוסק . מזלי הטוב שכולם דיברו בבת אחת כך שקולי נבלע בבליל שאר קולות הצהלה. אבא הניח ברכות את ידו הגדולה והחמה על כתפי והרגשתי שבכך ייצב והרגיע אותי.

אחר ההתרגשות הראשונה של הימים הראשונים, הסתכלתי על התינוקת חיהל'ה הישנה רוב שעות היום וחשבתי איזו מסכנה בטח מאד משעמם לה. יש גם מבוגרים שמרוב שעמום הולכים לישון, אבא אמר לי פעם שלא תמיד מדובר בשעמום , לפעמים זה סימן לעצבות.
פעם שמעתי שילדים מקנאים בתינוק חדש. אני בכלל לא מקנא!! ממש ממש לא! אבל נראה שלדיני אחותי בת ה3 לא קל בכלל. בהתחלה היא מאד היתה נרגשת, מספרת לכל מי שהיה מוכן לשמוע 'יש לי אחות קטנה' בקול נרגש , גאה ומתפעל מהיצירה המופלאה ששוכנת בעריסה. אך היו רגעים שהיתה צועקת 'זו אחותי הקטנה' וכמו שליטה קטנה קבעה מי יכול להרים אותה ומי לא. לא הייתי בטוח אם היא שמחה ונרגשת או כועסת וחרדה. כנראה גם וגם.

אמא שלחה איתה לגן שקית סוכריות והיא חילקה לכל הילדים. טוב, הבנתי שבהתחלה לא לכולם היא הסכימה, היא כאילו רצתה להחזיק בשליטה אבל בעזרת הגננת הרגישה היא השלימה בהצלחה את משימת החלוקה.
זמן ההשכבה היה אחד הזמנים הקשים לדיני. לאחר שאמא השכיבה אותה במיטה, עם סיפור, 'קריאת שמע' ונשיקה. דיני מצאה כל מיני אמתלות להחזיר את אמא אליה. אמרתי לאמא שדיני 'עובדת' עליה ושהיא לא באמת צמאה . אמא הסבירה לי שלדיני קשה עם כניסתה של חיהל'ה למשפחה ושזו דרכה לבטא את חרדתה ולוודא שאמא לא נוטשת אותה וממשיכה לאהוב אותה.
לדיני היה קשה גם בלילות . לילה אחד דיני התעוררה וסיפרה בבהלה שכלבלב שחור בא לטרוף אותה. לרגע עלתה בי תמונתה של חיהל'ה הפצפונת עטורת שיער שחור. אמא קמה למיטתה של דיני והרגיעה אותה עד שנפלה לשינה רגועה.
אם גם לכם נולד אח קטן , ספרו לי על חווייתכם
שלכם, חזקי

************************************************************************

לידת תינוק חדש מעוררת רגשות מעורבים אצל האחים בכל גיל. לצד רגשות חיוביים כמו שמחה, התרגשות והתפעלות, צפים רגשות של קנאה, כעס וחרדה מ'הפולש שחדר הביתה'. מורכבות רגשית זו עשויה לבוא לידי ביטוי ברגרסיה להתנהגויות ילדותיות כמו חזרה למוצץ, לדיבור ילדותי, להרטבה וכד'. אצל ילדים גדולים יותר, אפשר לפגוש נרגנות כללית, מיחושים למיניהם או ההיעדרות קלה מבית הספר.
הדרך הטובה להתמודד עם רגרסיות אלו הן ראשית לקבל אותם בהבנה וחלילה ללא האשמה 'מה אתה תינוק?!'. כדי להקל על הילדים להסתגל למצב החדש, מומלץ לשתף אותם בטיפול . למשל, מילד קטן אפשר לבקש שיביא את המוצץ או טיטול . מילד גדול אפשר לתת לו תפקיד 'המארח' את הדודים הבאים לביקור. זה הזמן להוציא אלבומים ישנים של הילדים ולעבור איתם על החוויות כשהם היו תינוקות. בנוסף, חשוב למצוא זמן איכות של ההורה עם הילד לחוויה משותפת שלא קשורה בתינוק.
רוב הילדים בזמן סביר מסתגלים, שמחים וחוזרים לתפקוד רגיל. יש ילדים, שאירוע זה מהווה טריגר לפריצת חרדות ראשוניות של נפרדות ושל נטישה . במצבים באים התגובות מאד חריפות או נמשכות לאורך זמן יש לפנות להתייעצות עם איש מקצוע
______________________________________________
אתם מוזמנים להמשיך לשלוח שאלות ותגובות לכתובת [email protected]
ד"ר רונית לזר, עו"ס קלינית. מטפלת במבוגרים וילדים -טיפול נפשי, זוגי והדרכת הורים. קליניקה באלעד ובירושלים. מרצה במכללה החרדית מבח"ר , חברת סגל האקדמי של אוניברסיטת חיפה
להתקשרות 052-6346334